@ כל הזכויות שמורות להרצל שפיר. עיצוב ובנייה ContentoNow

מלחמת יום הכיפורים הייתה אירוע מיוחד, מכונן, משפיע ושובר תדמיות. הציבור בישראל התייחס למלחמה זו כ"מחדל" לאומי. בעקבותיה חלו תמורות מדיניות, פוליטיות, צבאיות וחברתיות במדינה. מאות ספרים ואלפי מאמרים נכתבו עד היום על המלחמה, על ידי עיתונאים, אנשי אקדמיה וחוקרים. בהמשך כתבו מפקדים ואנשי מטה על יחידותיהם – סיפורי קרבות ומעשי מופת של בודדים וצוותים – לרוב בראייה אישית מ"השטח", והיו שכתבו על הזירה או החזית בה נלחמו, או על נושא או אירוע מוגדר, אותו הם חקרו במיוחד מתוך ראייה רחבה יותר. כן הוכנו והוצגו סרטים של קטעי קרבות, של ראיונות ומפגשים עם מפקדים ואישים שונים. פרשנים הציגו תמונות מצב צבאיות או מדיניות, וכן הערכות,

תגובות והסברים על מה שקרה בעוצבה מסוימת, באירוע מיוחד או ביום לחימה ספציפי. רבות נכתב על המודיעין: על ההפתעה וההתרעות שחסרו או היו, על תפעול אמ"ן, "המוסד" והדרג המדיני, על "האמצעים המיוחדים" שהיו ולא הופעלו או הופעלו חלקית, ועל ההשפעה והמעורבות של המעצמות הגדולות לפני המלחמה, בזמן הלחימה ולאחריה. בתום המלחמה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, בראשות נשיא בית המשפט העליון, ד"ר שמעון אגרנט, שהוגבלה בעבודתה לימים שקדמו למלחמה ולימיה הראשונים בלבד (עד 8 באוקטובר 1973).

 

מגבלות אלו מנעו מהוועדה את היכולת לבחון בראייה ביקורתית מלאה את כל אשר אירע במלחמה זו, ובחקירתה היא אכן טיפלה רק בתחום הצבאי ונמנעה מחקירת הדרג המדיני.

 פרק 3 | מלחמות ישראל ב' - מלחמת יום הכיפורים